<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תנ"ד</h1>
<h2>דף לז.</h2>
מרבינו גרשום. אמרי' למאי הלכתא יבוא איסור נבילה יחול על איסור חלב יבוא איסור טריפה יחול על איסור חלב. וצריכא דאי כתב רחמנא נבילה משום דמטמיא אבל טריפה אימ' לא אי כת' רחמנא טריפה משום דאיסורא דמחיים אימ' לא צריכא. והכי פירושא (איסור) [אי ס"ד] טריפה היינו מסוכנת כלומר מסוכנת אסירא בעשה כטריפה בלאו. ליכת' רחמנ' חלב טריפה לא תאכלוהו ואנא אמינא ומה מחיים דלא מטמא אתי איסור טריפה חייל אאיסור דחלב נבילה לאחר מיתה דמטמיא [מיבעיא]. דהשתא כיון דמסוכנת [אסירא] לא מצית למימר דאיצטריך טריפה משום דאסירא מחיים דנבילה נמי אסירא מחיים כשהייתה מסוכנת אלא ודאי האי עשה ליכא למיחש דמכל מקום מחיים היתה אסורה אם באת לומר דמסוכנת אסירא. מתקיף לה כו' ודקאמרת נבילה למה לי להך נבילה דלא אתיא מכח מסוכנת דמההיא הוה אמינא אין איסור חל על איסור [חלב] דלא דמיא לנבילה דאסירא מחיים. ומשני אי אפשר כו'. מדקא נסיב תלמודא (ואמרי') [ואמר מר] ש"מ אכולה מילתא דזבחים קאי לא צריכא. לפי פי' רבינו גרשום מהלכות מסוכנת אית ליה לר' לפרוכי טובא. חדא דכשיאמר לאחר [מיתה] מיבעיא דאיכא מגו ואנו נקשה צריכא וצריכא כמו שמפרש בזבחים בחטאת העוף אי אשמעינ' טריפה משום דאסירא מחיים אבל נבילה לא. ואי תתרץ נבילה נמי אסירא מחיים שהיתה מסוכנת אם כן הטעם אינו בשביל מגו וצריך לפרש לרב לבסוף. ועוד מנא ליה מגו זה שהוא אומר נבילה שחל (עליו) [על] איסור מסוכנת על ידי מגו מיבעיא אימ' מסוכנת (ונעשה) [בעשה] מחיים ונבילה לאחר מיתה בלאו גרידא. ולא יחול על נבילה איסור מסוכנת. ועוד היה לו לתלמוד לפרש מגו. אבל כל ההלכה על פני כולה לא איירי במגו.
